עמי סלנט

עמי סלנט

יום שישי, 23 במרץ 2018

הקרמלין בקאזאן : מבט אדריכלי להיסטוריה של הטטרים





על הטטרים בקיצור נמרץ :
העם המכונה טטרים הוא כיום אומה טורקית-מוסלמית המונה כשבעה מיליון בני אדם  החיה בעיקר בחבר המדינות לשעבר. ריכוז גדול של הטטרים נמצא ברפובליקה הרוסית טטרסטן, שבירתה היא קאזאן.

כן גרים טטרים גם בחלקים אחרים של רוסיה וגם בקזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן, אלטאי ובארצות הקווקז.

במאה ה-13 הגיעו הטטרים לשיא התפשטותם הטריטוריאלית כאשר כבשו חלקים של הונגריה וגרמניה תחת הנהגתו של באטו חאן, נכדו של ג'ינג'יס חאן. הם לא הצליחו להחזיק זמן רב באזורים אלו ונסוגו לתוך אזורים בדרום רוסיה ובסיביר, שם הקימו את ממלכת "אורדת הזהב" שבירתה סאראי. משמעות המילה "אורדה" היא מחנה, והזהב מתייחס לאוהלים המפוארים של מנהיגי הטטרים. האצילים הרוסים היו הווסלים שלהם.

במאה ה-14 קיבלו הטטרים את דת האסלאם ורובם הפכו משבטים נוודים לחקלאים יושבי קבע. סכסוכים פנימיים וכן פלישות של נסיכות מוסקבה (תחת פיקודו של הצאר איוואן הרביעי (איוואן האיום) האימפריה העות'מאנית, גרמו להתפוררותה של אורדת הזהב במאה ה-15. על חורבותיה קמו אזורים טטריים עצמאיים שנקראו חאנטים. עד המאה ה-16 נכבשו רוב שטחי הטטרים על ידי העות'מאנים והצאר הרוסי.

ב-1920 הוקמה במרכז עמק הוולגה הרפובליקה הטטרית האוטונומית שבירתה קאזאן.

ועכשיו לבנייני הקרמלין בקאזאן :

הקרמלין בקאזאן הוא המבצר המרכזי בעיר קאזאן ברוסיה ומשמש כיום כמרכז השלטוני של רפובליקת טטרסטן.

הקרמלין בקאזאן הוא מכלול מורכב ויחיד במינו של ארכאולוגיה, היסטוריה, תכנון עירוני ואדריכלות. התפתחותו החלה בתקופה הטרום מונגולית במאה ה-10, ונמשכת עד היום, אגב השפעה של האדריכלות הבולגרית והטטרית, אדריכלות אורדת הזהב.

ב-1552 השתלטו הרוסים על קאזאן, ואיוואן הרביעי טבח באוכלוסייה וקבע בעיר את בירתה של "ארץ הוולגה".
הקרמלין הרוסי החדש שנבנה בקאזאן ע"י הרוסים התבסס על מצודה הטטרית הקיימת. אחד ממגדלי השמירה הפך למגדל הפעמונים של קתדרלת הבשורה, והמבנים הקיימים המשיכו ועמדו על תילם, ורק ייעודם השתנה.
מסגדים הפכו לכנסיות, ארמון החאן היה למחסן נשק, ובמקום נוסדו שני מנזרים - מנזר השילוש ומנזר ההשתנות. מנגד, המסגד הגדול באתר נהרס ונוספו לו מבנים חדשים בחלקו הדרומי של המתחם ששמשו לצרכים מנהלתיים.


















תגובה 1: