יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

שדות אורז לנצח: נופים ואנשים – תערוכת צילומים

שדות האורז של העולם משתרעים על פני כמיליון וחצי קילומטרים רבועים. האורז נחשב לדגן חשוב ביותר אותו צורכת למעלה ממחצית אוכלוסיית כדור הארץ. רוב הצרכנים הכבדים מתרכזים במדינות מזרח אסיה ודרומה, אך למעשה אין כמעט מדינה שהאורז אינו מקובל בה כמאכל בסיסי.

גידול האורז, בעיקר במזרח, נעשה בשדות המכונים "פאדיז" ("paddies"), שהן שלוליות רדודות. זנים אחדים של אורז המכונים "אורז צף" גדלים במים שעומקם מגיע עד לשני מטרים.

עשרות מיליוני אנשים עובדים בזיעת אפם מבוקר עד ערב בשדות האורז ברחבי העולם . בתערוכת הצילומים שליקטנו וערכנו ניתן לראות את נופי שדות האורז המרהיבים בסין, ויטנאם, אינדונזיה והפיליפינים וגם את הגיאוגרפיה האנושית של האנשים העובדים בשדות.

שדות האורז במזרח הרחוק היוו מאז ומתמיד מוקד משיכה למבקרים מארצות המערב. יש משהו קסום במראה של האיכרים המקומיים כשהם מעבדים את שדות האורז באמצעים פרימיטיביים בלבד, מה שמחזיר אותנו לימים עברו. בעוד שברוב המקרים בחרו המקומיים את הבחירה ההגיונית ומיקמו את שדות האורז באיזורים מישוריים, ישנם כמה איזורים (בעיקר בפיליפינים, סין וגם ויאטנם ) הם שדות האורז ממוקמים בגובה רב, מה שהופך את מלאכת העיבוד והתחזוקה של השדות למורכבת באופן משמעותי.

האורז היה אחד הגידולים התרבותיים הקדומים ביותר שידע האדם. סבורים כי בסין גידלו אותו כבר לפני 5,000 שנה ויותר. בסביבות שנת 300-400 לפנה"ס הוא הגיע למצרים והשתקע בהדרגה במזרח-התיכון ובעיקר באיראן. הערבים שכבשו את סיציליה וספרד העמיקו את שורשיו בארצות אלה והסוחרים הפיצו אותו בכל רחבי אירופה בסביבות שנת 1000.

ויטנאם

באזורים הכפריים של וייטנאם, חייהם של התושבים נסובים סביב מחזור הגידול של האורז. מדובר בתהליך מתמיד של זריעה, שתילה, קציר וחוזר חלילה. גידול אורז זו עבודה פיזית קשה ומייגעת, שמרביתה נופלת על כתפי הנשים. אמנם גם לגברים יש תפקיד, ולפעמים מתגייסת לעבודה המשפחה כולה, אבל העבודה הסיזיפית בשדות האורז נעשית בעיקר על ידי נשות המשפחה.

בור תושבי וייטנאם, כמו עבור יתר התושבים באיזור מזרח אסיה הצפוף, אורז הוא העדפה חקלאית ולאו דווקא קולינרית: מדובר באחד הגידולים שנותנים את התפוקה הרבה ביותר ביחס לשטח שעליו הוא גדל. הדלתא של נהר המקונג בדרום וייטנאם, על אדמתה העשירה, נחשבת כ"סל האורז" של המדינה, ורוב האורז מגיע משם. למעשה, כמות האורז שגדלה בדלתא יכולה להאכיל את כל שמונים מיליון תושבי וייטנאם.

איך מגדלים אורז? לפני הכל, צריך להכין את השדה. כשקוצרים את האורז עושים זאת כך שחלק ניכר מהגבעול נשאר בשדה. אחרי הקציר מציפים את השדה במים, ובעזרת התאו המשפחתי שאליו מחוברת מחרשה בצורת שן גדולה, הופכים את האדמה. הגבעולים שנשארו בשדה נקברים בבוץ, שם הם יירקבו ויהפכו לדשן טבעי. גם צואת בעלי חיים, שאותה מפזרים בשדה לפני החריש, משמשת לאותה מטרה. לאחר הפיכת האדמה, מחברים לתאו משדדה (כלי חקלאי דמוי מסרק ענקי). עם המשדדה "מסרקים" את השדה, כדי לפורר את גושי האדמה.

עבודת החריש היא נחלתם של הגברים, שאותם רואים בשדות האורז בעיקר בתחילת התהליך ובסופו. בהתחלה, הם חורשים את השדה והופכים את האדמה בעזרת התאו, ובסוף התהליך, בזמן הקציר, הם דשים את שיבולי האורז. ומה הם עושים בין לבין? מתנדנדים בערסל, מטפחים ומפנקים את התאו שלהם ומבלים עם שאר הגברים המובטלים בבית הקפה של הכפר. יש גם גברים וייטנאמים חרוצים, אבל איכשהו אני ראיתי יותר גברים בערסלים מאשר בשדות הבוציים.

בזמן שהופכים את השדה מכינים גם את ה"משתלה": בוחרים את אחת מפינות השדה, או חלקה נפרדת, וזורעים בה בצפיפות גרעיני אורז שלא עברו קילוף, ששמרנו מהיבול האחרון. בזמן העבודה בשדה הגרעינים נובטים, וכעבור שבועיים-שלושה, כשתסתיים עבודת ההכנה, יהיו השתילים מוכנים להעברה למקומם הקבוע.

יום השתילה הוא יום העבודה הגדול ביותר, וכל בני המשפחה מתגייסים עבורו (כולל אלה שעברו לגור בעיר ונקראים עכשיו לדגל). ראשית, עוקרים את השתילי האורז מהמשתלה. השתילים הרכים ייפגעו במידה שישהו מחוץ למים זמן רב מדי, ולכן תהליך ההעברה מהמשתלה לשדה צריך להתבצע בזריזות. השתילה חייבת להיות מדויקת: אם היא תהיה צפופה מדי, האורז לא יתפתח כראוי. אם הרווחים יהיו גדולים מדי, שטח אדמה יקר ילך לאיבוד.

עבודת השתילה היא בעיקר עבודתן של הנשים. הן מבוססות בבוץ - נאחזות באצבעות הרגליים כדי לא להחליק - מפרידות את אגודות האורז, אוחזות בכל פעם כעשרה שתילים ושותלות אותם יחד בנקודה אחת. בתום היום, לכולן כואב הגב. אבל הן עדיין לא יכולות לנוח. האורז אמנם גדל לבד, אבל כך גם מה שמסביבו. רוב חקלאי וייטנאם עניים מכדי להרשות לעצמם להשתמש בחומרי הדברה. השיטה הזולה יותר היא לעשב את העשבים השוטים. וגם את העבודה הזאת תעשינה הנשים.

מקור וקרדיט : איילת אידלברג , " ויטנאם – הזעת אפך תוכל אורז , אתר מסע אחר ,

צילומים נבחרים :

סין

בשולי המישורים המוצפים בהם קל לגדל אורז , מתגוררים בסין עמים ושבטים שנדחקו לחיות באזורים באזורים הררים שאינם מתאימים לחקלאות שדה. אחדים מעמים וקבוצות אתניות אלו ( בני יאו , מיאו וזואנג ) הצליחו במו ידיהם לערוך שינוי מדהים בטופוגרפיה ולהפוך מדרונות תלולים לשדות חקלאיים מניבים, במבנה הנקרא טרסות.

בניית טרסות האורז בסין התחילה לפני 800 שנה וסיום בנייתן לפני 300 שנה.

טרסות האורז של בני יאו , מיאו וזואנג באזור לונג-ג'י טיטיאן ( longji titian ) בחבל גאונג' –ש'י ( guganxi) בדרום סין .

השתקפות האור בשדות האורז בסין

במבט ראשון הם אולי נראים כמו פסיפס ענק או ויטראז' צבעוני, אבל הנופים המהפנטים שלפניכם נוצרו ע"י השתקפות האור בשדות האורז המוצפים של מחוז יונאן שבסין.

את הבריכות המזוגגות האלה תמצאו בהרים של אזור יוניאנג שבדרום-מרכז המחוז, שנחשב לאחד האזורים הגדולים בעולם לגידול אורז. הצלמת הצרפתיה איזבל שאבל, 50, נדהמה מצבעי הנוף המשתקף מטרסות האורז - מעשה ידי אדם מלפני יותר מ-1,000 שנה, ותיעדה במצלמתה את הפלא שנוצר לנגד עיניה.

שאבל צילמה את שדות האורז של יוניאנג מזריחה לשקיעה, לוכדת בתמונותיה את הצבעים המושפעים מהשינויים באור. "בדרך כלל אני מעדיפה לצלם תמונות של אנשים ולא של נופים, אבל הפעם הייתי מרותקת למראות המרהיבים והצבעוניים האלה.

"שהיתי באזור במשך כמה שבועות, והזמן האהוב עליי תמיד היה סוף היום, אז השמש מגדירה את הצבעים מחדש וההשתקפות במים בשיאה", אומרת שאבל.

רוב התושבים של אזור יוניאנג משתייכים לקבוצה האתנית "האני" (Hani), שעובדת ומתחזקת את שדות האורז של המחוז במשך 1,300 השנים האחרונות. הטרסות חצובות במדרונות התלולים של ההרים, שגובהם נע בין 1,000 ל-2,000 מטר מעל פני הים, והאורז ניטע פעם בשנה, בחודש אפריל ונקטף בספטמבר - כאשר הטרסות מוצפות ואפשר להכין אותם ליבול הבא.

למרות יופיו של האזור, יוניאנג אינו נחשב למאוד מתוייר. מיקומו המרוחק, העובדה שהוא הררי, הכבישים הישנים והיעדרו של שדה תעופה קרוב מרתיע את התיירים מלבקר במקום, ורק צלמים נחושים מגיעים אליו.

לכתבה באתר מאקו

Rice terraces in Yuanyang County, south China's Yunnan Province

לסקירת הצילומים

מקור וקרדיט :
Rice and shine: Spectacular images of the glittering terraced paddy fields dug by Chinese farmers with bare hands 1,300 years ago

צילומים נבחרים :

פיליפינים

בחלקו הצפוני של האי לוזון בפיליפינים, ניתן למצוא את אחד מהאיזורי הטבע המרהיבים ביותר במזרח הרחוק. טרסות אורז בנות אלפי שנים מתנוססות בגאון על צלעות ההרים ונמתחות עד לקצה גבול האופק. אונסק"ו הכריזה על האיזור כאתר מורשת עולמי ויש שהגדירו את המקום כפלא השמיני של העולם הקדום.

נקדות המוצא לסיור בין טרסות האורז בצפון הפיליפינים הינה העיירה בנאווי שנמצאת בגובה של 1,200 מטרים מעל פני הים. הדרך אל בנאווי ארוכה ומתישה: אין טיסות פנימיות אל האיזור והדרך היחידה להגיע למקום היא באמצעות תחבורה ציבורית שיוצאת מעיר הבירה מנילה. הזמן המוצהר של הנסיעה ממנילה לבנאווי הוא 9 שעות, אבל בפועל הנסיעה לוקחת כמעט 11 שעות.

מראה מרהיב - בוקר בטרסות האורז

כשקמים בבוקר ופותחים את החלון מבינים מיד כי היה שווה לעשות את הדרך הארוכה לכאן. מתוך שאריות הערפל של הבוקר נפרש מולנו עמק ירוק עם נוף עוצר נשימה. לכל כיוון אליו מפנים את הראש רואים טרסות אורז. יש כל כך הרבה מהן עד שנדמה כי הן תוצר בראשיתי של הטבע ולא משהו שנעשה ביד אדם. התושבים המקומיים שייכים לשבט האיפוגאו (Ifugao) שעמלו במשך למעלה מ- 2,000 שנה על ההקמה והתחזוקה של טרסות האורז מסביב לעמק.

גידול האורז הוא תהליך מסובך אשר מתבצע בתוך מה שמכונה "פאדיס" - שלוליות רדודות (בעומק של כ- 15 ס"מ) בהן מקפידים על עומק מים קבוע. האורז הינו תובעני מאוד בכל הקשור למים ולכן איזורים טרופיים עם כמות משקעים גדולה מהווים מקומות גידול אידיאליים בעבורו. תהליך העיבוד של שדות האורז נמשך כל השנה ומתחיל בשלב העיבוד וההכנה של השדה, דרך שלב הזריעה, הקציר וקילוף האורז למצב בו ניתן לאכול אותו.

התהליך המתיש הזה לא נגמר לעולם ומיד לאחר סיומו של מחזור גידול, מתחיל המחזור שבא אחריו. באיזור בנאווי ובכפרים הפזורים בסביבתו, האורז שמגדלים בטרסות מיועד לצריכה מקומית בלבד והוא אינו משמש ליצוא.

מראה מרהיב - בוקר בטרסות האורז

למעלה מ- 2,000 שנה על ההקמה והתחזוקה של טרסות האורז מסביב לעמק.

מקור וקרדיט : איתמר קוטלר, " מסע אל טרסות האורז – צפון מדינת הפיליפינים" , אתר xplorer

אינדונזיה

האי באלי

האי ג'אווה , אינדונזיה

שדות האורז בתאילנד - הפריסה הגדולה ביותר מבחינת שטחים בעולם

בתאילנד עצמה גדל האורז בכל האזורים: כמחצית משדות האורז נמצאים בחלק הצפון־מזרחי של המדינה, למרות שהמישור המרכזי, האזור שנמצא צפונית לבנגקוק, נחשב ל"קערת האורז" של תאילנד. לקבלת יבולים נאים של אורז דרוש מזג אוויר חם, מים בשפע וידיים עובדות רבות

יש מדינות, כמו יפן ארצות הברית למשל, שבהן שתילת האורז והקציר מבוצעים על ידי מכונות חקלאיות

בעולם החקלאי התאילנדי למרבית הכפריים אין כסף לרכוש מכונות, אך יש כוח עבודה רב וזול בדמות בני המשפחה, בכל הגילים, ובמיוחד נשים. שני התנאים הנוספים, מים רבים וחום, מתקיימים גם הם בתאילנד, ומאפשרים שלושה מחזורים בני ארבעה חודשים של גידול אורז בשנה

ההצלחה הגדולה שלתאילנד, יצואנית האורז המובילה בעולם, במסחר האורז הבינלאומי נובעת מאיכותו הגבוהה של האורז המקומי. ההקפדה על איכות הגרעינים היא הסיבה העיקרית לכך שחקלאים תאילנדים אינם ששים לאמץ סוגים חדשים של אורז מודרני, שהוא בעל תנובה גבוהה יחסית לאורז רגיל.
האורז הוא מוצר משמעותי לכלכלה התאילנדית, שכן שוויו של שוק ייצוא האורז התאילנדי מוערך בכשני מיליארד דולר, ואילו פרנסתם העיקרית של הכפריים, המהווים כשבעים אחוז מהאוכלוסייה בתאילנד, היא ממכירת אורז. אולם חשיבותו של האורז לכלכלה התאילנדית נמדדת לא רק בכסף הזר שהוא מכניס למדינה, שכן מלבד היות גרגרי האורז המזון הבסיסי בתאילנד, תרומתו של הצמח לבני האדם לא מסתיימת בכך: חלקיו השונים של צמח האורז ותוצרי הלוואי של ייצור הגרגרים משמשים למאכל לבעלי חיים ולתעשייה המקומית, המייצרת בעזרתם חבלים, מחצלות, נייר, יין, בירה, קרקרים, מוצרי קוסמטיקה, כובעים, אריזות ואפילו משחות שיניים.