המנהגים במקסיקו האקזוטית משתנים
בהתאם לאזור הגיאוגרפי אבל העיקרון מתקיים תמיד - ביום המתים הולכים לבתי הקברות
וכמו בכל פסטיבל חוצות גם שם, ליד הגדרות, מתמקמים ה"גזלנים" עם דוכני
אוכל, נרות, פרחים ושאר מזכרות.
אלפי נרות נדלקים עם רדת החשיכה על ידי המשפחות המתגודדות ליד
הקברים. מתפללים, שרים שירי דיכאון ובכי, אליהם מצטרפים לפעמים נגני מריאצי'ס
במוזיקה חמה ומלאת רגש. הרבה אוכל ושתייה כהלכה, בירה נפלאה או טקילה, מנעימים את
המאורע. בחצות מצלצלים הפעמונים וקוראים למתים שיצאו לטייל, לחזור.
בבית נערכים המקסיקנים לביקור הגומלין של מתיהם - מאכלים שהיו חביבים
על המת, מזבח מקושט, נרות, פרחים ועוד, פרי הכנה ויצירה כלל משפחתית.
ביקור מתים
לדיאלוג עם המוות מקורות עתיקים בתרבות הפרה היספאנית. אחרי שכבשו את
מקסיקו, במאה ה-16, הזיזו הספרדים את "יום המתים" ליום הראשון בנובמבר,
כדי שיקביל ל"כל הקדושים"- תאריך שנקבע עוד במאה ה-7 ע"י האפיפיור
בוניפאס ה- 4 ועוגן רשמית בלוח השנה הקתולי כתחליף למנהגים פגאניים קדומים. לנשמות
הקתוליות הוקדש ה-2 בנובמבר.
המקסיקנים השכילו במשך השנים להלך בין הטיפות שמטפטפת כל אמונה לנשמה
האנושית. להאמין בישו ומריה ולשמור על קשר ישיר וחם עם אבותיהם הקדומים. וכך
ביומיים הראשונים של חודש נובמבר, מתערבבים באובך האופף את מקסיקו סיטי הנשמות,
המתים, האנחליטוס (מלאכים קטנים, כנוי לילדים שנפטרו) וכל הקדושים.
מהותו של היום - דיאלוג חי עם המנוחים, שיתוף המתים באירועי החיים,
הבעת געגועים ודאגה ותקשורת בלתי אמצעית. כיוון שבעיני מטרתו האמיתית של דיאלוג עם
המוות היא להזכיר ולהמחיש את עוצמת החיים, אני מעדיפה פרחים וממתקים על פני הפחד
הכמוס ששוכן בליבנו מפני העתיד לבוא בסוף.
ראה גם :
יום
המתים – ויקיפדיה
צילומים נבחרים :
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה