השקת הספר ״משה קסטל - לקראת
אמנות ס׳׳ט״, מאת ד"ר גדעון עפרת.
מוזיאון תל אביב , 12 ליולי 2019
בין הדוברים: האוצרת דלית
מתתיהו, פרופ׳ שלום צבר, פרופ׳ יוסי יונה, וקציעה
עלון
עלון
על הצייר משה קסטל בקצרה :
קסטל נולד בירושלים לרב יהודה קסטל ולרחל בת יוסף אנקונה.
(משפחתו הספרדית הגיעה לארץ מקסטיליה בשנת 1492). הוא למד בבצלאל בין השנים 1922 ו-1925.
בהיותו
בן 13 התקבל ללימודים בבית הספר לאמנות "בצלאל" בניהולו של בוריס שץ.
הוא למד בו שלוש שנים מ- 1921 עד 1925. הוא היה צייר מוכשר וציוריו הוצגו בתערוכת
אמני ארץ ישראל, שהתקיימה במגדל דוד בירושלים.הלימודים ב"בצלאל" לא סיפקו למשה קסטל הצעיר את הידע הטכני שחפץ בו, בעיקר, ציור בצבעי שמן.
הצייר שמואל בן דוד, שהיה מורהו של קסטל ואהוב עליו מאד, הפציר בו לנסוע לפריס.
לאחר מכן למד באקדמיה ז'וליאן ובאקול דה לובר בפריז. קסטל
חזר לישראל וגר בצפת ב-1940 והחל מתקופה זו ועד לאחרית ימיו הושפע רבות מן הרוח המיסטיקנית
היהודית.
קסטל היה אחד ממייסדי אופקים חדשים ב-1947 ביחד עם מרסל ינקו,יחזקאל
שטרייכמן ואחרים, ובמהלך השנים יצר ציורי קיר ותבליטים במקומות שונים בארץ ומחוצה לה.
כמו כן זכה בפרסים רבים והציג תערוכות רבות.
בין השנים 1925-1940 ישב רוב הזמן בפריז. יצירותיו המוקדמות
היו בעלות אופי אורינטלי.
בשנות הארבעים, כאשר
התגורר בצפת, וידו רבה בהקמת קריית האמנים צפת עם שוך קרבות תש"ח, היו תמונותיו
אפופות אוירה מיסטית וניכרה בהן השפעתה של אסכולת פריז. בהמשך דרכו האמנותית, נטה לעבר
המופשט והאמנות הכנענית ועיצב סמלים צורניים כמו ציור הקיר במלון "דן אכדיה"
בהרצליה ותבליטי הקיר במשכן נשיאי ישראל בירושלים. נפטר בתל אביב בשנת 1991.
מוזיאון הצייר משה קסטל
המוזיאון במעלה אדומים מוקדש כולו ליצירותיו של הצייר משה קסטל
ז"ל, מחברי קבוצת "אופקים חדשים". בציוריו של קסטל, יליד ירושלים
ובן למשפחה ס"ט שורשית, ניכרים אלמנטיים מקומיים כנופי הארץ, אותיות עבריות
ודיוקנאות של בני עדות ישראל. בתקופתו המאוחרת צייר ציורים מופשטים יותר. עוד בימי
חייו רצה קסטל לבנות במעלה אדומים מוזיאון שיכיל את עבודותיואת המוזיאון, העומד על
שטח של ארבעה דונם, תכנן האדריכל דוד רזניק. עבודותיו של קסטל המוצגות במוזיאון
מקיפות ומייצגות את סגנונות הציור שלו מתחילת דרכו.
ראו גם :
בלהה קסטל
מתגוררת סמוך למוזיאון שהקימה לזכר בעלה המנוח, הצייר הנודע משה קסטל: אני אוהבת
לשבת בשמש ולהתבונן על התמונות של בעלי. פרויקט מיוחד
עיקרי דברים מהרצאתו של ד"ר
גדעון עפרת ב12 ליולי 2019 :
היה בו במשה קסטל נופך מזרחי , אולי בגלל זה לא התקבל
במיליה האשכנזי
במקור קראו לו משה קסטיאל , אח:כ קסטל או מ.ק.
אח"כ בפריז – קסטל
שורשיו הספרדיים , משפחת קסטיל מטרגונה.
משה קסטל הקשיב לצבעי הארץ, צבעיו ירוק כחול אדום
זיקתו לציורי תור הזהב בספרד הייתה רבה.
צייר דמויות משפחתיות ודמויות מחברון בה גדל ומשכונת
הבוכרים.
צייר מנושאי התנ"ך
הושפע מהרבה ציירים אירופאים מהתקופה בה היה בפריז.
בשנת 1927 צייר משה קסטל בירושלים, רגע בטרם הפלגתו לפאריז, את
ציור-השמן, "נערת פנימייה" (אוסף מוזיאון תל אביב). העלמה הצעירה מיוצגת
פה בבחינת מופת עילאי של טוהר וצניעות. היא יושבת בתוך חדרה המוצלל ("כבודה
של בת מלך פנימה"), ראשה מוטה שמאלה בנוסח קדושי האיקונות, עיניה נוגות,
כל-כולה ענווה, שמלת הסרפן הכחולה וחולצתה הלבנה תפוחת-השרוולים מכסות כל טפח של
גילוי גופני בלתי נאות, רחמנא לצלן. ויותר מכל – שתי הצמות השחורות והארוכות – סמל
הבתוליות והתום. בת-ירושלים הקטנה של קסטל מייצגת את ברית היופי, המוסר והמסורת
היהודית, ארכיטיפ אידיאלי שמעצב צייר צעיר, בן "היישוב הישן".
משה קסטל: כל עוד היה בחור צעיר, אמביציוזי ונלהב, אך מוגבל
ל"בצלאל" ולירושלים – לא הצמיחה יצירתו אמירה מקורית או מעניינת במיוחד.
לא כן מהרגע שהגיע ב- 1927 לפאריס והתחיל מתערה במהלכיה: עתה, לאורך שנות ה- 30,
גיבש את ציוריו האקספרסיוניסטיים המשפחתיים-"ספרדיים", את ציורי
הפיקניקים והארוס הכבוש, שלא לומר – בשנות ה- 40 (עם שובו ארצה ב- 1939, לאחר
תריסר שנים בבירת צרפת) – ציורי התפנימים הצפתיים הקודרים. מקרה משה קסטל הוא הוכחה
מובהקת לזיקה הישירה בין השראת מרכז אמנות לבין פריחה יצירתית.
1940 באותה שנה צייר משה קסטל את עצמו יושב בתוך הסטודיו הצפתי שלו
ומצייר. זווית כיסאו ופניו מופנים אל עבר דמות יהודי מזרחי הרובץ על משטח אבן
(צבעו האדמדם כצבע רצפת החדר), הסמוך לנישה של חלון קשתי ומתחת לקימורי האולם
הערבי עבה-הקירות. האם דימה קסטל להושיב מולו את אביו, יהודה קסטל (שהלך לעולמו ב-
1936)? שהרי, ציורי האב, במתכונת דומה למדי, מוכרים מיצירת קסטל משנות ה- 30 (זו
שצוירה בפאריז) וראשית ה- 40 (שצוירה כבר בצפת). אפשרות זו, שנתמכה בפרשנויות שנכתבו
על הציור הנדון, מוצאת תימוכין נוסף באופן עיצוב הקיר שמנגד לצייר ואשר למרגלותיו
רובצת הדמות המזרחית: לוח "שיוויתי" (השם המפורש מודפס בקדקודו) תלוי
בראש הקיר המקומר, מימינו מנורת שבת "ספרדית" ומתחתיו – במרכז הקיר –
מלבן דמוי דלת-ארון נעול, שלימינו עששית. משהו בארון מעלה על הדעת אסוציאציה
לפרוכת-ארון-קודש, והקיר כולו מעלה על הדעת כותל מזרח של בית-כנסת. הסטודיו הוא
אפוא מעין "מקדש מעט", ובו מתחברת דמות-האב לאב העליון ולמסורת
היהודית-דתית. דומה, שקסטל – שחזר ארצה לא מכבר (1939, לאחר תריסר שנים בפאריז,
מצהיר בציור זה על ברית האמנות והמסורת היהודית-מזרחית ועל מקומה המרכזי של
הפטריארכאליות בברית זו.
ליצן רביעי במושב הלצים ההיסטוריים שלנו הוא מ- 1930 והוא צויר
בידי משה קסטל בפאריז, אליה הגיע ב- 1927 הישר מלימודיו ב"בצלאל" ובה
ישהה עד 1939. עתה, במקביל להתקרבות אקספרסיוניסטית ל"אסכולה היהודית של
פאריז", אימץ קסטל בין 1931-1930שפה
הסמוכה לציורי הנופים העירוניים של מוריס אוטרילו. בציור אחר מאותם ימים,
"תיאטרון רחוב בפאריס", חוזרת רצועת הסוכך העליונה, הפעם עם שילוט שם
התיאטרון. כאן, ליצן גבוה במיוחד, במגבעת שחורה, זיג אדום, מכנסיים ירוקות ועניבת-פרפר
עצומה, ניצב בסמוך לפנס-רחוב ומתחת לסככה הנושאת (בצרפתית) את המילה
"…תיאטרון…". דומה, שליצנו של קסטל מתפקד בעיקר כמסמן הרומנטיקה של
פאריז, עיר הספקטקל, הקסם והיצירה. ובמילים אחרות, עודנו מוגבלים למרחב ההשפעות
שבתוכן ובצורה, יותר מאשר למסר משמעותי.
מבחר מיצירותיו של הצייר משה קסטל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה