עמי סלנט

עמי סלנט

יום שבת, 18 בנובמבר 2017

4 דברים שגילינו השבוע באינטרנט ( 18 לנובמבר 2017 )





ציידים לקטים, שמאניזם וטוטמיזם בסיביר - מסע אל שבט החאנטי

"מבחינה דמוגרפית מדובר בקבוצה אתנית של כ-18 אלף איש, והם חיים בכפרים קטנים (והמונח "מאחזים" יותר מדויק אם מפרישים ממנו את הסמנטיקה הפוליטית של אזורנו, וזה קשור לאופי הציידי לקטי של חייהם, שאגע בו עוד מעט). המאחזים הללו פרושים לאורכן של גדות-נהר במערכת נהרות עצומה שמהווה את אגן הניקוז של מערב סיביר (אגן הניקוז הזה נשפך אל נהר האוב-אירטיש, שהוא החמישי באורכו בעולם והשלישי בגודלו מבחינת נפח המים שזורמים בו). אנחנו מדברים על שטח בסדר גודל עצום, שווה ערך לשליש ארה"ב, פלוס מינוס, והוא כולו יער אחד ענק, המכונה יער הטאיגה (Taiga).
בכל מאחז שכזה חיים בין שלושה לשלושים נפש, בממוצע, כלומר בין משפחה אחת לשש משפחות. חישוב מהיר מצביע על כך שקיימים מאות מאחזים, ולכולם שם מוגדר וציון על המפה. הקבץ של מספר מאחזים מכונה "קלאן", שזוהי קטגוריה מוכרת במבנים סוציולוגיים שבטיים (מקבילה של החמולה אפשר לאמר), והקלאנים מוגדרים על פי רוב לפי הנהר שלאורך גדותיו המאחזים של הקלאן פרושים. לכל קלאן יש חיה טוטמית שאיתה הם "עובדים" (זוהי תרבות שמאנית), ורוחה של החיה היא ששומרת על האזור ביער שבו הם גרים. למשל נהר ה"בולשוי יוגאן" (היוגאן הגדול) מאכלס את עשרות המאחזים של חמולת הדב (Bear Clan) – שאירחה אותנו. הקבוצה שלנו התארחה בשלושה מאחזים שונים, שנמצאים במרחק של כמה קילומטרים אחד ממשנהו, במעלה או במורד הנהר.
בני החאנטי הם השבט הגדול מבין השבטים הילידיים ששרדו בסיביר, והם חיים אורח חיים מסורתי. הם צדים ומלקטים את האוכל שלהם מהיער, וכמעט ולא מגדלים כלום. ישנם שבטיים צפוניים יותר שרועים איילים צפוניים (כמו של סנטה קלאוס), והם עדיין שבטים נודדים, אבל בני החאנטי עברו להיות שבט קבע לפני כמה מאות שנים, ויער הטאיגה מהווה עבורם מאז את מקור הפרנסה הבלעדי – אוכל, בדים, עורות, פרוות וכלים. בחורף הם צדים איילים ומוּס בשביל בשר, ושועלים וסנאים בשביל הפרוות, ובקיץ הם דגים בנהר ואוכלים תותים ואכמניות. התפריט שלהם משתנה בהתאם למה שהיער מספק. בכל אביב הם נכנסים לתקופה של כמה חודשי רעב ולא מלקטים כמעט כלום, כדי לאפשר לחיות היער לאכול את האכמניות והחמוציות. מהבחינה הזו אפשר לומר שהם לא משתמשים ביער, כמו שהם משתתפים ביער.

לשאלת השרידות שלהם במהלך שנות בריה"מ יש תשובה אחת – המרחק והבידוד. בני החאנטי ספגו מכות קשות מהשלטון הסובייטי, שלעתים טבח בהם והרג את השמאנים שלהם, אבל אחרי הכל, בשל הריחוק והבידוד והפרישה המרווחת שלהם בשטחי מערב סיביר, הם הצליחו לשמור על אורחות חייהם. לעתים את הטקסים הדתיים הם קיימו בחשאי, כגון טקס הדב השנתי, או ריטואלים של סעודות קרבן לאל או אלה מקומיים, אבל את אורח החיים ביער הם שימרו.

ציידים לקטים, שמאניזם וטוטמיזם בסיביר – מסע אל שבט החאנטי


 מבחר צילומים של בני השבט החאנטי בסיביר :



















 לדלו , שרופשייר באנגליה
לדלו היא אחת העיירות הבריטיות של ימי הביניים שנשתמרה כמעט בשלמותה מאז שנת 1200 .

העיירה לדלו במערב אנגליה הייתה בהיסטוריה הבריטית מקום בו בית המלוכה דאג להסתיר את פילגשיו ונשותיו מעיני הציבור במשך שנים רבות.
המלך הנרי ה7 (Henry VII) החזיק במקום את קתרין מאראגון אשר בסופו של דבר הייתה אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה. נסיונותיו להתגרש ממנה, וסירובו של האפיפיור לאשר את הגירושים, היוו את הרקע להתפתחות הקרע בין הנרי השמיני והכנסייה הקתולית וליצירת הכנסייה האנגליקנית.
טירת לדלו היא טירה גדולה, הרוסה בחלקה ובלתי מיושבת ליד העיירה לדלו בשרופשייר, במערב אנגליה, סמוך לגבול ויילס. הטירה ממוקמת בראש גבעה המשקיפה על הנהר ת'יים. בין השנים 1461 - 1648 שימשה כארמון של בית המלוכה הבריטי וכנחלתו המסורתית של יורש העצר, הנסיך מוויילס.

 במלחמת האזרחים האנגלית (  (1642 - 1645) והשנייה (16481649הפסידו המלוכנים ובית המלוכה את כל המאחזים שלהם בעיירה לדלו , כולל הטירה המבוצרת שנהרסה בחלקה. 

הנה מבחר צילומים מהעיירה לדלו והטירה  המלכותית סמוך לה:


















שני הציורים, הנישאים לגובה של כחמישה מטרים, ניצבים זה 63 שנה על קירותיו המערביים של אולם הספורט בקיבוץ. באחד הציורים נראה חקלאי חסון העומד בשדה שיבולים ובידו חרמש. החקלאי הוא איתמר גולני, שלמרות שלא נולד בארץ, נחשב לבן הראשון של הקיבוץ. גולני נולד בצפון חבל אורל שברוסיה, אליו גורשו הוריו, רעיה ואריה (לובה), בשל פעילות ציונית וסוציאליסטית. בני הזוג הסכימו להמיר את העונש בגירוש מברית המועצות לצמיתות, ובשנת 1930 עברו יחד עם בנם איתמר, שהיה אז רק תינוק, מהקור הנורא של רוסיה אל החום היוקד של אזור הכנרת.
גולני התבלט במקצועות הספורט ובכושר מנהיגותו, והתגייס לצנחנים לאחר שלחם ופיקד בשורות הפלמ"ח. בשירות הצבאי צפו כי יטפס בסולם הפיקוד והדרגות, אך לגורל היו תכניות אחרות: במהלך אימון צניחה ב-16 בנובמבר 1948, הסתבכו מיתרי המצנח של הקיבוצניק הצעיר בכנף המטוס. לאחר דקות ארוכות שבהן היטלטל בין שמיים וארץ, חתך גולני את המיתרים והתרסק בים.



סרן איתמר גולני ז"ל בימיו בהגנה ובפלמ"ח 
מותו היכה את הקיבוץ בהלם ולזכרו בנו החברים אולם ספורט על שמו - "בית איתמר". דמותו כאיכר קוצר חיטה צוירה משמאל לבמה שבקצה האולם. מימין לבמה צוירה דמות בגודל זהה של איש כנעני קדום, שגם הוא עובד בשדה החיטה, ונראה כי הכוונה היתה שגולני נחשב לממשיכו של אותו עובד אדמה כנעני.
במשך שנים ארוכות, רק חברי הקיבוץ וחובבי אמנות ושימור הכירו את הציורים, וכעת הוא זוכה לטיפולם של מומחי השימור במסגרת מיזם "ציוני דרך" של משרד ירושלים ומורשת בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת. את סקר השימור עורך "יד בן צבי" במטרה לחשוף, לתעד, לשמר ולהציג את אמנות הקיר המתנוססת מאז המאה ה-19 ועד ימינו על קירות מבני ציבור ובבתים פרטים ברחבי הארץ.

 מקור וקרדיט : אלי אשכנזי , אתר וואלה





 מקור וקרדיט לצילומים : הצילומים הם של מאיר וקנין

פורטל אינטרנט חדש : חיים של אחרים : ביוגרפיות וסיפורי חיים 

 לשמש כמרכז מידע מקיף לכל ספרי הביוגרפיה החדשים 
 לרכז הפניות לסיפורי חיים מעניינים

האתר הוא ה"אח" הישראלי של האתר הבינלאומי Biographical Inquiries והוא הותאם במיוחד לקהל הישראלי ולתחומי העניין בישראל.

יום שישי, 3 בנובמבר 2017

4 דברים שגילינו השבוע באינטרנט , 3 בנובמבר 2017


מרטיניק , דייגים , 1957
Martinique, 1957 par le photographe allemand Herbert List  -1903-1975
 ענף הדייג באי מרטיניק הוא אחד הענפים החשובים בכלכלת האי הנמצא בקאריביים . 

 האי מרטיניק ממוקם בים הקריבי,  צפונית לטרינידד וטובגו
האי הוא חלק מהאנטילים הקטנים

בסופת ההוריקן האחרונה בספטמבר 2017 האי מרטיניק ניזוק מאד 

האי מרטיניק נישלט על ידי צרפת   ולכן ניתן  למצוא בו סממנים צרפתיים בולטים כמו האוכל, האופנה ואפילו המטבע המקומי (פראנק), אך יחד עם זאת אוטנטיות והרבה צבע מקומי, כזה שיש בו אוירה קאריבית ייחודית.

 מזג האויר במרטיניק נעים ונוח במשך רוב ימות השנה, ומלבד ימים ספורים של גשם, אפשר ליהנות מהחופים המקסימים שבו, מהטבע היפהפה ומהעיירות הקטנות שהן כעין פרברים של העיר הגדולה, עיר הבירה פורט דה פראנס

מרטיניק הוא ערבובייה תרבותית מעניינת וצבעונית. אפשר להיתקל בו בצעירים של תנועת הראסטאפרי הג‘מייקנית, וכן במוזיקת ה“זוק(ZOUK) הקצבית, המושרת בשפה הצרפתית, ובה ניואנסים לטיניים, קאריביים ואפריקאיים. 

היבט נוסף של המיקס התרבותי בא לידי ביטוי בצרפתית בעלת הניב הקריאולי המדוברת באי. גם לצרפתים המבקרים כאן קשה לפעמים להבין חלק מהמילים, ובייחוד את הסלנג המקומי.

היסטוריה של האי מרטיניק

ב-8 במאי 1902, התפרץ הר הגעש פלֶה והחריב כליל את העיר סן-פייר. כתוצאה מכך נהרגה כל אוכלוסיית העיר (כ-30,000 תושבים) למעט שלושה, אחד מהם היה אסיר בבית הכלא בעיר באותו הזמן ושרד בזכות כתלי בית הכלא העבים.

לאחר נפילת צרפת לידי גרמניה הוברחו למרטיניק עתודות הזהב של צרפת ומספר אניות צבאיות ואזרחיות, כולל נושאת המטוסים היחידה של צרפת. באי שלט המושל רובר שהיה נאמן לשלטון וישי. עוד לפני הצטרפותה למלחמת העולם השנייה, וביתר שאת לאחר מכן, הביעה ארצות הברית התעניינות באי ופעלה למנוע את הברחת הזהב או האוניות ממנה או כניסת כוחות גרמניים אליה.

במאי 1942 הגיעה ארצות הברית להסכמה עם מושל מרטיניק על הימנעות משימוש באוניות הצרפתיות באי. אולם שנה לאחר מכן, לאור בריחת חלק מהאוניות מהאי, הודיעה ארצות הברית על ביטול ההסכמות ובתחילת יולי הועבר השלטון במרטיניק לידי צרפת החופשית.
מרטיניק הוכרזה רשמית כ"חבל ארץ שמעבר לים" של צרפת ב-19 במרץ 1946

אחד המאפיינים הבולטים של מרטיניק הוא מטעי קני הסוכר, המשתרעים על פני מאות דונמים. הקנים האלו מייצרים את משקה הרום, שמרטיניק הוא היצרן מספר אחת שלו בעולם. מספר מפעלים לייצור רום מצויים על האי







ואם כבר הגענו לאי מרטיניק , אז הנה עוד כמה צילומים  :




Fort de France, Martinique






















פורטוגל, 1952 

מקור וקרדיט לצילום ולצלם 


עולמו של Ferdinando Scianna

Ferdinando Scianna , יליד 1943 מגדולי הצלמים באיטליה . עיקר צילומיו מתמקדים בחיי היום יום באיטליה  בשנות ה-60 וה70 , באירועים חברתיים בעיירות קטנות באיטליה, בעיקר בסיציליה שם נולד  , בטקסטים דתיים באיטליה . 
מדי פעם היה יוצא למסעות צילום ברחבי העולם , אפריקה , אתיופיה ועוד. זוכה להערכה רבה בעולם.

הנה כמה צילומים נבחרים שלו: 










 צילום משנת 1984 באתיופיה 



”אבני המקום”

 בתערוכת צילומים המוצגת בבית האמנים בתל אביב, יוצר חזי פנט מרחב בין עולמות החיים והמוות. בנגיעה רכה ועדינה הוא מצייר דיוקן של מקום, של זיכרון, של פרדה..

חזי פנט ( סא"ל במילואים , מ"פ שריון במלחמת יום הכיפורים ולשעבר מפקד הפנימיה הצבאית בחיפה) החל לצלם עם היוודע מחלתו של הנכד אביתר, שזמנו בעולמנו היה קצוב ומדוד. הנכד חלה בסרטן נדיר בגיל חצי שנה ונפטר בהיותו בן 4 בלבד. עם פטירתו המשיך פנט ללוות אותו בצילום בבית הקברות. הפרויקט הצילומי הוביל את פנט ללימודים במדרשה לאמנות, והעיסוק במוות ובזיכרון ליווה אותו גם שם.
בית הקברות בקיבוץ עינת הוא חילוני, ולמשפחות ניתן לבחור את האופן בו מונצחים יקיריהם, גם באופנים שגרתיים פחות. מהאור והצל שולף פנט רגעים דמויי חלום. בהדפסות מונוכרומטיות מספר פנט סיפור רבגוני, על געגוע, אבדן, פרידה.
מלאך אבן בעל גוף רך מציץ מתוך הסבך, השמש מבצבצת בין הענפים ויוצרת מנהרה של אור. צבעי האפור עדינים, ממלאים את התמונה בעדנה רכה.